פסק-דין בתיק ת"א 4231-05

התובעים רכשו זכויות במגרש 569 בהרחבה במושב בית אלעזרי. מבחינה טופוגרפית נמצא המגרש בחלקו הנמוך של המושב וגובל בתעלות ניקוז. לאחר שהתובעים בנו את ביתם, סללה הנתבעת מחדש את הכביש הסמוך לביתם של התובעים. לטענת התובעים, הנתבעת סללה את הכביש כשהוא גבוה מהמגרש עליו בנוי ביתם ובמפלס גבוה יותר משהיה בתוכניות הפיתוח. טוענים התובעים כי כתוצאה מכך נגרמו להם נזקים, ועל הנתבעת לפצותם בגין נזקים אלו.

כללי:

הצדדים:

1.         התובעים הם בני זוג המתגוררים בבית אותו בנו ברחוב התאנה במושב בית אלעזרי, במגרש הידוע כמגרש 569.

2.         הנתבעת היא רשות מקומית שהוקמה על פי דין.

האירועים שקדמו להגשת התביעה:

3.         התובעים רכשו מאת מינהל מקרקעי ישראל את הזכויות במגרש 569 (להלן-"המגרש") הנמצא ברחוב התאנה בהרחבה במושב בית אלעזרי (להלן-"המושב"). מבחינה טופוגרפית נמצא המגרש בחלקו התחתון של המושב בסמוך לתעלות ניקוז הנמצאות בעורף המגרש ובצידו הצפון מזרחי. שטח המגרש כ-500 מ"ר והחזית הצפונית מערבית פונה לרחוב התאנה.

4.         ביום 6.7.2000 קיבלו התובעים היתר בנייה לבניית ביתם במגרש, הכולל מרתף חלקי ומעליו שתי קומות מגורים. הכניסה לבית ואגף הדיור בבית תוכננה לגובה 45.50 מ' מעל פני הים (גובה 0 של הבית), ואגף חדרי השינה תוכנן בגובה 45.95 מ'. גובה הכניסה של הבית תוכנן להיות גבוה יותר ממפלס הכביש שהיה באותה עת ליד ביתם. תוך כדי שהתובעים בונים את ביתם, תוקנה תכנית סלילת הכביש. הנתבעת סללה את הכביש מחדש, אך גובה הכביש היה גבוה יותר מאשר בתכניות הפיתוח המאושרות, והיה גבוה יותר ממפלס הכניסה של בית התובעים. יחד עם זאת, הכביש נסלל מחדש כאשר השיפוע של הכביש הוא מבית התובעים והלאה, כך שהניקוז של מי הגשמים בכביש הינו בצדו המרוחק של הכביש מבית התובעים. כל אשר נותר לניקוז הוא חלק הקרקע של השטח הציבורי שביו הכביש לבין ביתם של התובעים.

טענות הצדדים:

5.         טוענים התובעים כי כתוצאה מסלילת הכביש, שגובהו מעל לגובה מפלס הבית שבנו, גורמת להם להצפות בעת ירידת גשמים, ואינם יכולים לבנות את החנייה במגרש ביתם. לטענת התובעים, עילות התביעה כנגד הנתבעת הינן כדלקמן:

1)       הנתבעת התרשלה בעת שסללה את הכביש מעל לגובה מפלס ביתם. לעניין זה טוענים התובעים שחל הכלל הדבר מדבר בעדו, ויש להעביר את נטל הראיה על שכם הנתבעת;

2)       הנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שסללה את הכביש שלא על פי תכניות הפיתוח, ולא דאגה לניקוז הרחוב בהתאם לחובתה על פי סעיף 235 לפקודת העיריות וצו המועצות המקומית (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958.

על כן תובעים התובעים מאת הנתבעת פיצוי בסך 540,000 ש"ח לפי הפירוט כדלקמן:

-           163,423 ש"ח בגין עלות ביצוע העבודות למניעת הישנות הנזקים בבית התובעים, להוכחת סעיף זה הגישו את חוות הדעת של המהנדס בן-חורין;

-           653,800 ש"ח ירידת ערך בגין הנזקים שנגרמו לתובעים בגין הגבהת הכביש כאמור לעיל, לרבות אי יכול לקבל טופס 4 לבית עקב כך שאינם יכולים לבנות את החניות בגבול המגרש עליו בנוי ביתם. להוכחת טענה זט הגישו את חוות דעתו של שמאי המקרקעין לזר;

-           30,000 ש"ח בגין מניעה זמנית של הנזקים;

-           הוצאות חוות דעת המומחים.

למרות שסכום הנזקים להם טוענים התובעים מגיע לסך 847,223 ש"ח, העמידו התובעים את תביעתם על הסך 540,000 ש"ח, מטעמים השמורים עימם.

6.         הנתבעת טענה שיש לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן: